פרשת לך לך ,ברית בין
הבתרים
"במה אדע כי
אירשנה"
ב' חשוון תשנ"ח
click here to Start
the Shiur
פרשת לך לך.1
(א) אחר הדברים האלה היה דבר-יהוה אל-אברם
במחזה לאמר אל-תירא אברם אנכי מגן לך
שכרך הרבה מאד: (ב) ויאמר אברם אדני
יהוה מה-תתן-לי ואנכי הולך ערירי ובן-משק
ביתי
הוא דמשק אליעזר: (ג) ויאמר אברם הן לי
לא נתתה זרע והנה בן-ביתי יורש אתי: (ד)
והנה
דבר-יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי-אם
אשר יצא ממעיך הוא יירשך: (ה) ויוצא
אתו
החוצה ויאמר הבט-נא השמימה וספר
הכוכבים אם-תוכל לספר אתם ויאמר לו כה
יהיה
זרעך: (ו) והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה:
(ז) ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך
מאור
כשדים לתת לך את-הארץ הזאת לרשתה: (ח)
ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה: (ט)
ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז
משלשת ואיל משלש ותר וגוזל: (י) ויקח-לו
את-כל-אלה
ויבתר אתם בתוך ויתן איש-בתרו לקראת
רעהו ואת-הצפר לא בתר: (יא) וירד העיט
על-הפגרים וישב אתם אברם: (יב) ויהי
השמש לבוא ותרדמה נפלה על-אברם והנה
אימה
חשכה גדלה נפלת עליו: (יג) ויאמר לאברם
ידע תדע כי-גר יהיה זרעך בארץ לא להם
ועבדום
וענו אתם ארבע מאות שנה: (יד) וגם את-הגוי
אשר יעבדו דן אנכי ואחרי-כן יצאו ברכש
גדול:
(טו) ואתה תבוא אל-אבתיך בשלום תקבר
בשיבה טובה: (טז) ודור רביעי ישובו הנה
כי
לא-שלם עון האמרי עד-הנה: (יז) ויהי
השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן
ולפיד אש אשר
עבר בין הגזרים האלה: (יח) ביום ההוא
כרת יהוה את-אברם ברית לאמר לזרעך
נתתי
את-הארץ הזאת מנהר מצרים עד-הנהר הגדל
נהר-פרת: (יט) את-הקיני ואת-הקנזי ואת
הקדמני: (כ) ואת-החתי ואת-הפרזי ואת-הרפאים:
(כא) ואת-האמרי ואת-הכנעני ואת-הגרגשי
ואת-היבוסי:
רש"י בראשית פרק
טו.2
(א) אחר הדברים האלה. כל מקום שנאמר
אחר, סמוך. אחרי, מופלג (ב"ר מד, ה.).
אחר
הדברים האלה, אחר שנעשה לו נס זה שהרג
את המלכים, והיה דואג ואומר שמא קבלתי
שכר
על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל
תירא אברם אנכי מגן לך. מן העונש, שלא
תענש על כל
אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על
קבול שכרך, שכרך הרבה מאד:
הגדה של פסח.3
ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא,
שהקדוש ברוך הוא חישב את הקץ לעשות.
כמה
שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים.
שנאמר, ויאמר לאברם ידע תדע כי גר
יהיה זרעך
בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע
מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן
אנכי ואחרי כן
יצאו ברכוש גדול.
והיא שעמדה לאבותינו ולנו. שלא אחד
בלבד עמד עלינו לכלותנו אלא שבכל דור
ודור עומדים
עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא
מצילנו מידם:
ברכות (ז:).4
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא
היה
אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון, עד
שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר: (בראשית
ט"ו)
ויאמר אדני (אלהים) - במה אדע כי
אירשנה. אמר רב: אף דניאל לא נענה אלא
בשביל
אברהם, שנאמר: (דניאל ט') ועתה שמע
אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו
והאר פניך על
מקדשך השמם למען אדני. למענך מבעי ליה
אלא - למען אברהם שקראך אדון.
רש"י (שם).5
(ה) ויוצא אתו החוצה. לפי פשוטו הוציאו
מאהלו לחוץ לראות הכוכבים. ולפי
מדרשו, אמר לו
צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות
שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן,
אבל אברהם
יש לו בן, וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד,
אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. דבר
אחר,
הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה
מן הכוכבים, וזהו לשון הבטחה מלמעלה
למטה:
פרשת וירא.6
...(ד) ביום השלישי וישא אברהם את-עיניו
וירא את-המקום מרחק: (ה) ויאמר אברהם
אל-נעריו שבו-לכם פה עם-החמור ואני
והנער נלכה עד-כה ונשתחוה ונשובה
אליכם: (ו) ויקח
אברהם את-עצי העלה וישם על-יצחק בנו
ויקח בידו את-האש ואת-המאכלת וילכו
שניהם
יחדו: (ז) ויאמר יצחק אל-אברהם אביו
ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה
האש והעצים
ואיה השה לעלה: (ח) ויאמר אברהם אלהים
יראה-לו השה לעלה בני וילכו שניהם
יחדו:
פסיקתא רבה פרק מ'.7
כה יהיה זרעך, ואני והנער נלכה עד כה
וגו'. עד פה אין כתיב כאן אלא עד כה א"ר
יהושוע בן
לוי נלך ונראה מה בסוף הדיבור כה שאמר
יהיה זרעך.
פרשת ויגש.8
(ג) ויאמר יוסף אל-אחיו אני יוסף העוד
אבי חי ולא-יכלו אחיו לענות אתו כי
נבהלו מפניו: (ד)
ויאמר יוסף אל-אחיו גשו-נא אלי ויגשו
ויאמר אני יוסף אחיכם אשר-מכרתם אתי
מצרימה:
(ה) ועתה אל-תעצבו ואל-יחר בעיניכם כי-מכרתם
אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם:
רשב"ם שם.9
(ה) כי למחיה שלחני, הקב"ה עשה כל
זאת לטובתכם.
מדרש רבה לך לך.10
ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך,
ידוע שאני מפזרן, תדע שאני מכנסן,
ידוע שאני
ממשכנן, תדע שאני פורקן, ידוע שאני
משעבדן תדע שאני גואלן.
פרקי דרבי אליעזר פרק
כח' .11
משולשת, ר' משרשיא אומר משולשת
משולשים יהיו, שלשה פעמים עתידין
למשול בארץ
ישראל, פעם ראשונה כל אחד ואחד בפני
עצמו, פעם שנייה בשנים פעמים, שלישית
כלם כאחד
להלחם עם בן דוד, שנאמר ויתיצבו מלכי
ארץ וגו'
גמ' סוף מסכת אבות.12
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון
שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון
שהגיעו להר
הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים,
התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו:
מפני
מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם
בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: (במדבר
א')
והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו
בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק,
דכתיב:
(ישעיהו ח') ואעידה לי עדים נאמנים את
אוריה הכהן ואת זכריה בין יברכיהו,
וכי מה ענין
אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון
וזכריה במקדש שני אלא, תלה הכתוב
נבואתו של
זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב:
(מיכה ג') לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'],
בזכריה כתיב: (זכריה ח') עוד ישבו
זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, עד שלא
נתקיימה נבואתו
של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים
נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה
נבואתו של
אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה
מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא,
ניחמתנו עקיבא,
ניחמתנו.
גמ' ברכות (ד:).13
אמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר נו"ן
באשרי? - מפני שיש בה מפלתן של שונאי
ישראל,
דכתיב: (עמוס ה') נפלה לא תוסיף קום
בתולת ישראל. במערבא מתרצי לה הכי:
נפלה ולא
תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל.
אמר רב נחמן בר יצחק: אפילו הכי חזר
דוד וסמכן
ברוח הקדש, שנאמר (תהלים קמ"ה) סומך
ה' לכל הנפלים:
תוס' שבת (נה.).14
ושמואל אמר תמה זכות אבות ורבי יוחנן
אמר תחון זכות אבות. אומר רבינו תם
דזכות אבות
תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא כתיב (ויקרא
כו) וזכרתי את בריתי יעקוב אף לאחר
גלות
ואנן אין אנו מזכירין זכות אבות אלא
הברית ומפרש דשמואל דאמר מימי חזאל
דייק מדכתיב
למען בריתו ולא למען זכותו
ספורי ר' נחמן
מברסלב.15
"מעשה מבן מלך ומב"ש שנתחלפו"
פעם היה מלך, ובביתו היתה שפחה שהיתה
משרתת את המלכה. (ובוודאי מבשלת אינה
רשאית להכנס אל המלך. אך שפחה זו היה
לה תפקיד אחר, קטן במעלה). והגיע זמן
לידתה
של המלכה, וגם השפחה היתה צריכה ללדת
באותה עת. והלכה המילדת והחליפה את
התינוקות כדי לראות מה יהיה ומה יצמח
מזה. ולקחה את בן המלך והניחה אותו
אצל
השפחה. ואת בן השפחה הניחה אצל המלכה.
ואחר כך החלו הילדים לגדול, ובן המלך (כלומר
זה שגדל אצל המלך, שחשבו שהוא בן המלך)
גדלו אותו והעלו אותו תמיד ממעלה
למעלה והיה מוצלח מאוד. ובן השפחה (היינו
זה שגדל
אצל השפחה, שבאמת היה בן המלך) גם הוא
גדל, בבית השפחה. ושני הילדים למדו
יחד בבית
ספר אחד. ובן המלך האמיתי שנקרא בן
השפחה, היה טבעו נמשך לנימוס המלכות,
אף שגדל
בבית העבד. ולהיפך, בן השפחה, שנקרא בן
המלך, היה טבעו נמשך לנימוס אחר, שלא
כנימוס
המלך. אך כיוון שגדל בבית המלך היה
מוכרח להתנהג בנימוס המלכות, כי כך
נהגו עמו
בנימוס...
….בלילה בא איש היער ונתן להם לאכול
ולשתות ולנו שם
לפנות בוקר שמעו קול הצחוק הגדול
מאוד עד שכל האילנות היו מזדעזעים.
והסית העבד את
בן המלך האמיתי שהוא אדוניו לשאול את
איש היער מה זאת. ושאלו: מה הוא קול
הצחוק
הגדול הזה סמוך לבוקר? והשיב לו: זהו
מה שהיום צוחק מן הלילה. שהלילה שואל
את
היום: מדוע כשאתה בא אין לי שם? ואזי
היום צוחק בקול גדול, ומאיר היום.
וזהו קול
הצחוק ששומעים לפנות בוקר. ונפלא
הדבר מאוד בעיניו, כי זהו ענין מופלא
ומוזר שהיום
צוחק מן הלילה, ולשאול יותר לא יכול,
שהרי ההוא עונה בלשון כזו.
בבוקר הלך שוב איש היער, והם היו
הולכים ושותים שם, ובלילה שב. ואכלו
ושתו ולנו שם.
בלילה שמעו את קול החיות שכולן
שואגות ונוהמות בקולות מוזרים. שכל
החיות והעופות
כולם נתנו קולם: האריה היה שואג,
והנמר נוהם בקול אחר, והעופות
מצפצפים ומקשקשים
בקולם. וכן כולם הומים בקולות שונים.
ובתחילה נבהלו מאוד ולא הקשיבו כראוי
אל הקול,
מחמת הפחד. אחר כך הטו אזנם והקשיבו
ושמעו שהוא קול נגון, שהם מזמרים,
נגון יפה
ומפליא מאוד. והקשיבו יותר, ושמעו
שהוא קול זמרה ונגינה יפה להפליא,
שהוא תענוג נפלא
ועצום מאוד לשמוע זאת. שכל תענוגי
העולם כולם כאין, ואינם נחשבים,
ובטלים לגמרי, כנגד
התענוג הגדול והנפלא של הנגינה הזאת.
Back
to main page (the Shiurim List)
This Page was created
by: Naftali
Feldman.
